השבוע בחרה דודתי האהובה להמשיך במסע שלה.

דודה עדי (עדה) ברזילי שלו אחותו של אבא שלי שהייתה נפש רגישה ויפה בעולם הכאוטי שלנו. לא סתם בחרה לה ללכת שעה וחצי לפני העימות עם אירן כי נמנעה גם הפעם מצלילי המלחמה ומשמעותיה. תמיד הייתה נוודית ,מטיילת בין יבשות וגומעת בשקיקה מנהגים ,מתמזגת עם עמים וחיה בינהם כמו צמח בר .הצעיף הצבעוני מגואטמלה ,הצמידים המצלצלים מהודו ,התיק מבוצוואנה וכל מהותה רב תרבותיות.

כמה אהבה היא את ניחוח החציר ,את שדות החיטה שצמחה שוב , את מרבדי הכלניות ואת ניחוחם המשכר של פרחי ההדר בפרדסים. הצלילים והמוסיקה היו מנגינת חייה ,הקשב לרחש העלה שנפל והענקת תשומת לב מיטבית לעומד מולה. ניחנה ביכולת קשב נדירה . אשה של מילים.
וכמה מתאים לה לסיים יפה ,לא נזקקת ,חדה וצלולה. להיות עם נוגי, בת דודתי, בהולנד ופשוט ברגע הזה, העטוף, המלא אהבה וחמלה לעצום את עיניה.

עדי בחרת להתעופף לשדה הפורח הבא. תחסרי פה מאד. חיבוק גדול לאמא שלי.

Shiri Barzilai, Israel

Ada was a kind and gentle person, always thoughtful, never forgetting a birthday, and attuned to the vibrations and music of the world and its people. The gentleness of her perspective made her unique, endearing, and so very human. She embodied or me an important and inspiring part of our family, a warm and loving soul. I loved her deeply. Her passing saddens me greatly, as if a part of myself has left, but it also reflects my desire to keep our family relationships alive and enrich them. Ada often spoke of her love for us, for life, for love, for music, and flowers, I dare say I didn't tell her often enough how important she was. I send you all my love, here and elsewhere, and hope that our family bond can be nourished not by absence, but by a future presence. But time passes, and too am growing older, without my children having had the chance to know you all. Ada knew them from her many trips to see us. I'm thinking especially about each member of our family during this time of great sadness. I also hope for peace in this crazy world. Denise joins me in this, of course.

-Valérie Dreyfus, France

אני מתקשה להפנים את הידיעה הקשה והכואבת הזאת. המחשבה שלא אראה את עדה יותר ולא אשמע את קולה, זו מחשבה שבהגיונה היא פשוט בלתי הגיונית.

אתם הרי יודעים שעדה ואני נפגשנו לראשונה בליל הסדר של שנת 1950 בוורשה. עדה הייתה בת עשר ואני בת אחת עשרה. בהושטת היד שלה היא כמו הזמינה אותי לעבור מגדה לגדה – מהגדה בה גדלתי כילדה ששמה ללה, ילדה פולנייה בזהות שאולה, זהות אשר נכפתה עליי כדי להציל את חיי. הייתה זו ידה המושטת של עדה שהזמינה אותי לעבור אל הגדה של זהותי הטבעית אליה נולדתי, לזהות היהודית שלי כילדה ששמה רלי. זו הייתה עדה שבידה המושטת להיכרות בינינו העלתה ממעמקיי נפשי את שמי רלי, בו לא השתמשתי שבע שנים, עד אשר פגשתי בעדה.

אמכם עדה הייתה חברתי היהודייה, ילדה ישראלית ראשונה אשר פגשתי בחיי, עד אז. הקשר המיוחד שנקשר אז בינינו בוורשה, בשנת 1950 קשר אותנו זו לזו לאורך שבעים ושש שנים של קרבה חברית ואהבה הדדית, כמו שרק אימא שלכם עדה ידעה להעניק. זכות גדולה הייתה לי להיות חברתה ברוב שנות חיי, הגם שבאמצע היו שנים של פסק זמן עקב נסיבות חיים, אולם משנפגשנו בשנית, החברות הבוגרת העמיקה והעשירה את שתינו.

Relli Robinson, Israel

We had the pleasure meeting Ada several times when she came to the Shul. The level of human warmth she gave at each encounter is not something you can forget. One word comes to mind when thinking of her ‘exceptional’. What a formidable human being.

-Emmanuel and Sophie Haven, St. John's, Canada

Ada was treasured by many locals here in St. John's as she enriched our community during her extended visits from Israel over the past 30+ years. Her vibrant warmth and open generosity of spirit was inspiring and unique. She possessed a keen ability to connect immediately with people from all walks of life. She adored our Jewish community and the raw beauty of Newfoundland and Labrador. In recent years, her joy increased as she delighted in her grandkids. As Judaism teaches us, her ruach, or spark, will stay with us and her memory will be for a blessing in our lives for all our days to come.

-Elizabeth Loder, St. John's, Canada

Ada was one of the first people I met when I moved to St. John's. Whenever I saw her she helped me remember to celebrate all of the small things that bring joy in our daily lives.

-Beth Schwartz, St. John's, Canada

She had such incredible style. I loved how she dressed - bold colours, cool jewelry. That's how I'd like to be when I'm in my 80s

-Madison Acker, St. John's, Canada

I met Ada 1996 in Jaipur, India and we became very good friends. From then on Ada hovered above me like a kind fairy from a tale of 1001 Nights. She told me stories from her eventful life, such as Iran, described the colorful world of Guatemala and the fragrant coffee traditions of Ethiopia. Each story seemed to me like a pearl on a shining necklace bearing its own unique mark, which she carried with her like a precious treasure. Even during her time in Israel, her life, despite the often devastating news, was mostly filled with interesting lectures, concerts and coffee gatherings. Although she occasionally lamented her naivety, she clung to her colorful world and firmly hoped for peace, probably next year. Her greatest joy came from traveling to visiting her children and grand children in New York, St. John, Lausanne or Rotterdam. It seemed to her as if the world was just around the corner and she was delighted about it.
During her numerous phone calls, she described to me her impatience to soon be able to hold her children and grand children in her arms again. She was the personification of love.
During her visits here in Zug, while we sat under the cherry tree, and my visits to Israel, our friendship has continued to grow over the years.
Her loyality was unparalleled.
The news of her death has deeply affected me.
Nevertheless I look back with gratitude on a wonderful friendship sustained by shared memories and mutual sympathy.

Madeleine Binzegger, Switzerland

A beautiful woman and a loving mother. She was cultured and intellectual. I enjoyed many conversations with her. She lived a full and fruitful life. Her influence lives on in her children and grandchildren.

Richard Bursey

I loved the way Ada always had time for a chat and was such a great listener. She loved to connect and connect others. She is how we met Oren and Zanelé at the park when Bea was just a
Small toddler. ❤️

-Nina Quinton

She was such a lovely, remarkable , curious woman. We had many special times with her at services. So sorry we cannot be there to celebrate her remarkable life.

John and Ruth Noel